<h1>בה"ג הלכ' חלה</h1>
<h2>דף כז.</h2>
וכד שקלה איתתא מאגנא תרומה צריך לברוכי אשר קדשנו במצותיו וציונו להפריש חלה, ובתר דשדיא לה בתנורא תפריש אחריתי בלא ברכה. ומדאמרה הדא חלתא אסורה לזרים.
והיכא דאפה ולא אפריש לא תרומה ולא חלה, אינמי אפריש חלה ולא אפריש תרומה, שקיל חדא ריפתא ואכיל לה כהן קטן, אפריש תרומה ולא אפריש חלה שקיל חדא ריפתא ואכיל לה אפילו כהן גדול, דאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שטומאה יוצאה עליו מגופו, והני מילי באכילה אבל בנגיעה לא, מדקאמר אינה אסורה בנגיעה אמר רבינא הילכך נדה קוצה לה ואכיל לה כהן קטן או מאן דטביל לקיריו. והיכא דליכא קטן שקלה פורתא בריש מסא ושדיא בתנורא ומיפרשא אחריתי כדי שלא תשתכח תורת חלה, ואכיל לה אפילו כהן גדול.
<h2>דף כז:</h2>
ותרומה ומעשרות בזמן הזה נוהגין בארץ ישראל, וחלה בארץ ישראל אין מפרישין אלא אחת ושורפין אותה.
